Vayedaber

אַנְדְּרוֹגִינוֹס רָאָה לוֹבֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. רָאָה אוֹדֶם וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. רָאָה אוֹדֶם וְלוֹבֶן כְּאֶחָד וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. אִית תַּנַּי תַנֵּיי פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְתַנֵּי. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא. הִילֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בָּרִאשׁוֹן וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל. בַּשֵׁינִי וְנִכְנַס חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה פוֹטֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. נִיחָא אַנְדְּרוֹגִינוֹס גַּבֵּי לֹובֶן אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אִשָּׁה. גַּבֵּי אוֹדֶם אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אִישׁ. בְּרַם הָכָא אֵין כָּאן טוּמְאָה יְדוּעָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר סוֹסַרְטַי. תִּפְתָּר בְּשֶׁשָׁכַח לָרִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁשְּׁכָחוֹ לָעוֹלָם שְׁבִיל אֶחָד הוּא. אִם שֶׁחָזַר וּשְׁכָחוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה כְּמַה דְרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תַּמָּן. עַד שֶׁיֵּדַע אִם בְּשֶׁרֶץ נִיטְמָא אִם בְּמֵת כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּאן. עַד שֶׁיֵּדַע אִם בְּאוֹדֶם נִיטְמָא אִם בְּלוֹבֶן. נִיחָא תַמָּן מִשּׁוֹם דְּאָמַר. סְפֵיק יְדִיעָה כִּידִיעָה. בְּרַם הָכָא מִכֵּיוָן דְּחָזָה אוֹדֶם וְלוֹבֶן כְּאֶחָד יְדִיעָה וַדַּאי הִיא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ברם הכא. גבי אנדרוגינוס אי מוקמת לה כר''ש ומטעמא דס''ל כר''א א''כ אמאי פטור הא מכיון דחזא לובן ואודם כאחד הרי ידיעה ודאית היא ושפיר ידע במאי איטמי דממ''נ בחד מינייהו נטמא הוא ולא דמי כלל לשרץ ומת דהתם נמי אם נטמא לשניהן כאחד אימא אפי' ר''א מודה דחייב הלכך ע''כ לא מצינן לאוקמי טעמא דאנדרוגינוס כר''א ולא מיתרצא אלא מטעמא דזכר ודאי ונקבה ודאית בעינן:

משום דאמר ספק ידיעה כידיעה. כלומר ובהא פליגי דת''ק סבר ספק ידיעה כידיעה והלכך מחייב בסיפא אם הלך בראשון ונכנס למקדש והזה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש דהוי ליה ספק ידיעה בכל כניסה וספק ידיע' כידיע' לענין ידיעה בתחילה כדאמרינן לעיל ור''ש פוטר דלית ליה ספק ידיעה כידיעה וכן לר''ש בן יהודה משום ר''ש דפוטר אף ברישא אם הלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס נמי כדאמרינן בשחזר ושכחו לראשון דפליגי אם מקצת ידיעה כידיעה או לא:

ניחא תמן. ודחי לה הש''ס לההיא דריב''ב דלא דמיא דבשלמא התם גבי שני שבילין שפיר מצינן לאוקמי פלוגתייהו דר''ש ורבנן:

אתייא דר''ש כר' אליעזר על דעתיה דחזקיה. ר' יוסי בר' בון בעי לאוקמי טעמא דההיא דאנדרוגינוס בטעמא אחרינא ולא משום דזכר ודאי ונקבה ודאית בעינן אלא דלמאי דמוקמית להברייתא דאית תני דלעיל דפטור כר''ש בלאו הכי לא קשיא משום דר''ש סבר לה כר''א ואליבא דחזקיה דקאמר לקמן בהלכה ה' דר''א ור''ע פליגי ולר''א בעינן עד שידע אם בשרץ נטמא אם במת נטמא וה''נ כאן עד שידע אם באודם נטמא או בלובן נטמא:

אם שחזר ושכחו. האי אם כמו אלא הוא ודוגמתו תמצא בפ''ז דנזיר הלכה ג' ובכמה מקומות וכלומר אלא ע''כ הכא במאי עסקינן שאחר שהלך בראשון נודע לו שהלך בזה ואח''כ כשהלך בשני חזר ושכחו שהלך בראשון דבכה''ג שפיר שני שבילין הן ובהא פליגי דת''ק סבר מקצת ידיעה דהכא שנודע לו בתחלה אע''פ שחזר ושכחו מ''מ כיון שהלך בשניהן והויא לה טומאה ודאית כידיעה הוי ור''ש בן יהודה אליבא דר''ש סבר לא אמרינן מקצת ידיעה כידיעה:

מה אנן קיימין. האי ששכחו אם בששכחו לעולם דלא ידע מעולם שהלך בראשון עד אחר שהלך בשני נזכר שבתחילה הלך בראשון א''כ שביל אחד הוא דהוי כמי שלא הלך אלא בשביל טמא שהרי אחד מהן טמא הוא ואם לא נודע לי עד אח''כ הויא לה ידיעה מטומאה ודאית ומ''ט פטור:

תיפתר בששכח לראשון. וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:

ברם הכא אין כאן טומאה ידועה. בתמיה שהרי כשלא טהור בנתיים ודאי טמא הוא ואמאי פוטר ר''ש אף בראשונה:

דתני. בתוספתא פ''ו דטהרות והיא ברייתא שהובאה מקצתה לעיל וחסר כאן. והכי שנינו התם שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ונכנס למקדש פטור בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ור''ש פוטר בזה ר''ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר''ש ולקמיה מפרש טעמא אמאי פוטר אף בראשונה הא טמא ודאי הוא שמעינן מיהת דר''ש פוטר אף כשיש כאן טומא' ודאית וה''נ באנדרוגינוס שראה אודם ולובן כאחד:

אית תניי תני פטור. ואע''ג דטמא ודאי הוא משום דכתיב גבי שלוח מחנות מזכר עד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ומפרש ר' יוחנן כמאן תנא האי ברייתא דפטור ר' שמעון היא:

אנדרוגינס. דקי''ל בפ''ב דזבים טומטום ואנדרוגינס נותנין עליהם חומרי איש וחומרי אשה מטמאין בדם כאשה ובלובן כאיש וטמאתן מספק והלכך אם ראה לובן או אודם בלבד ונכנס למקדש פטור דאינו אלא ספק טמא אבל אם ראה אודם ולובן כאחד דממ''נ ודאי טמא הוא ונכנס למקדש חייב:

ניחא. באנדרוגינוס דאע''ג שראה שתיהן כאחד מ''מ פטור על ביאת המקדש משום דגבי לובן את עבד ליה אשה ואין אשה מטמאה בלובן וגבי אודם את עביד ליה איש ואין איש מטמא בזוב אדום ואפי' היכא שראה שתיהן כאחד דאנן זכר ודאי ונקיבה ודאית בעינן:

יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה. לֵיי דָא מִילָּה. שֶׁאִם טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. הָא מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא. הָא מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֹא. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכוּ לֹו סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת. 10a מֵאַחַר דָּמַר רִבִּי יֹוחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כּוּלְּהוֹן תּוֹרָה הֵן אֶצֶל תְּרוּמָה. כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה חֲמוּרָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה קַלָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאחר דאמר ר' יוחנן. בפ''ז דנזיר דכולהו הנשנו שם במשנה אבל הסככות והפרעות וכו' תורה הן אצל תרומה דמטמאין לתרומה מן התורה כמו שהוא טומאה חמורה והוי כמי שירד לטבול מתמורה ונסמכה לו חמורה אחרת ולא עלתה לו טבילה או דנימא מאחר שאין הנזיר מגלח עליהן כדתנן שם וקי''ל כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש והוי כמי שהיא טומאה קלה ועלתה לו טבילה ולא איפשטא:

ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכו לו סככות ופרעות. מהו סככות אילן המיסך על הארץ ויש לו ענפים מובדלים זה מזה וכזית מן המת תחת אחד מהן ועבר שם ואין ידוע אם עבר תחת ענף המאהיל על הטומאה ופרעות הן אבנים או עצים הבולטין מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן ומיבעיא ליה אם כטומאה חמורה נחשבין או לא:

הא מטומאה חמורה וכו'. לצדדין מתפרשא וכלומר דוקא בירד לטבול מטומאה חמורה ונטפלה לו טומאה קלה הוא דאמרו דעלתה לו הטבילה אבל לא מחמורה ונטפלה לו טומאה חמורה אחרת וכן בירד לטבול מטומאה קלה ונטפל לו חמורה הוא דאמרו דלא עלתה לו אבל לא מטומאה קלה לטומאה קלה אחרת:

ירד לטבול מטומאה קלה. ובתוך כך נסמכה לו טומאה חמורה ולא נודע לו טומאה זו לא עלתה לו הטבילה בשביל טומאה החמורה וטעמא דמכיון שלא נודע לו טומאה זו והוא לא ירד לטבול אלא בשביל הקלה איכא למימר דלא מיזהר זהיר בה ומאחר שנודע אח''כ שנטמא בה אם נכנס למקדש חייב:

משנה: נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ הַמִּקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה. וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. וּבָא לוֹ בָאֲרוּכָּה חַייָּב וּבַקְּצָרָה פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּש שֶׁאֵין חַייָּבִין עָלֶיהָ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וא' הנכנס לתוספת עזרה. שהוסיפו עליה אחרי כן:

שאין מוסיפין וכו'. ולפיכך היא קדושה כראשונה:

אלא במלך. דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו וקרא יתירא הוא למידרש לדורות ובימי משה הוא מלך ונביא ואחיו כ''ג והיו שם אורים ותומים ושבעים זקנים אף לדורות כן:

ובשתי תודות. בשתי לחמי תודה והיו נושאים אותן בהקף סביב עד סוף הגבול שמקדשים ושם שורפין האחת ואוכלין השניה ועל פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת והיינו דתנן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ומנחמיה בן חכליה גמר דכתיב ביה ואעמידה שתי תודות גדולות:

ובשיר. השיר שהיו אומרים ארוממך ה' כי דליתני. ובבית שני אע''פ שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים הקדושה שקדש שלמה הבית בראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ועבודה דנחמיה בן חכליה לזכר בעלמא הוה:

מתני' נטמא בעזרה. וידע שנטמא:

והשתחווה. בהעלם זה כלפי פנים אע''פ שלא שהה כ''א בכריעה בעלמא:

או ששהא. כלומר או שהשתחוה כלפי חוץ למזרח ובהך השתחויה שהא כדי שיעור השתחויה שהיא בפישוט ידים ורגלים ושיעור השתחויה הוא כדי שיקרא אדם פסוק זה בישוב ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו:

ובא לו. או שבא לו בארוכה שיצא לו דרך ארוכה ויש קצרה ממנו לצאת אע''פ שלא שהה חייב:

ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהא ויצא לו דרך קצרה פטור:

זו היא מצות עשה שבמקדש. דיש כאן עשה דוישלחו מן המחנה כל טמא שאין חייבין עליה ב''ד פר העלם דבר אם שגגו וטעו בהוראה זו והורו לו שיצא בארוכה אין מביאין על שגגת הוראה זו פר העלם דבר של ציבור כדתנן בפ''ב דהוריות:

מתני' אחד הנכנס לעזרה. הראשונה:

מִפְּנֵי שֶׁהָֽיְתָה תּוֹרְפַת יְרושָׁלִַם שָׁם וְהָֽיְתָה יְכוֹלָה לְהִיכָּבֵשׁ מִשָּׁם.

הלכה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה כול'. רַב אָמַר. בַּתְּחִילָּה. וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ בִּדְבַר גָּ֔ד זֶה מֶלֶךְ וְנָבִיא. וַיָּ֣חֶל שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנ֤וֹת אֶת בֵּֽית יי בִּירושָׁלִַם אֵילּוּ אוּרִים וְתוּמִּים. וְדָוִיד אָבִ֑יהוּ זֶה סַנְהֶדְרִין שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ. שִׁיר וַיֵּ֤לֶךְ אַֽחֲרֵיהֶם֙ הֽוֹשַׁעְיָ֔ה וְשָׂרֵי. תּוֹדוֹת וָאַֽעֲמִ֡ידָה שְׁתֵּ֣י תוֹדֹוֹת וגו'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֶל בַּר רִבִּי יוּדָן. מַה כָתוּב מְהַלְּכוֹת לֹא תַהֲלוּכוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' בתחילה ויעל דוד וכו'. סוגיא זו כתובה באורך בפ''ק דסנהדרין הלכה ג' והש''ס קיצר כאן ולא העתיק אלא תחלתה וסופה וסמיך אדהתם ושם תמצא מפורש:

משנה: אֶחָד נִכְנַס לָעֲזָרָה וְאֶחָד נִכְנַס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא כַמֶּלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וּכְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּכִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵילּוּ הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַייָּבִין עָלֶיהָ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וא' הנכנס לתוספת עזרה. שהוסיפו עליה אחרי כן:

שאין מוסיפין וכו'. ולפיכך היא קדושה כראשונה:

מתני' נטמא בעזרה. וידע שנטמא:

והשתחווה. בהעלם זה כלפי פנים אע''פ שלא שהה כ''א בכריעה בעלמא:

ובא לו. או שבא לו בארוכה שיצא לו דרך ארוכה ויש קצרה ממנו לצאת אע''פ שלא שהה חייב:

ובקצרה פטור. היכא דלא השתחוה ולא שהא ויצא לו דרך קצרה פטור:

מתני' אחד הנכנס לעזרה. הראשונה:

רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אָכַל חֲצִי זַיִת בִּידִיעַת קוֹדֶשׁ וְהֶעֱלֵם טוּמְאָה וְכַחֲצִי זַיִת בִּידִיעַת טוּמְאָה וְהֶעֱלֵם קוֹדֶשׁ הֶעֱלֵימוֹת מָהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אכל חצי זית בידיעת קדש והעלם טומאה. וחזר ונזכר שהוא טמא ונעלם ממנו קדש ואכל חצי כזית השני בידיעת טומאה והעלם קדש מהו שיצטרפו אלו העלמות למיהוי כאכל כזית בהעלם אחד מי אמרינן דכל חדא וחדא העלמה הוי לענין אם אכל כזית בהעלם אחד מהן ה''נ מצטרפין לכזית וחייב או דילמא כיון דהעלמות אינן שוין הן דהאי בהעלם טומאה והאי בהעלם קדש הוו אינן מצטרפין ולא איפשיטא הבעיא:

רַב חִסְדָּא בָעֵי. נִכְנַס לַמִּקָדָּשׁ כְּסָבוּר כְּנֶסֶת מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה בָעוֹלָם אֶלָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה. 10b אֶלָּא כִּי אֲנָן קַייָמִין בְּבָרִיא לֹו שֶׁטָּמֵא וְנֶעֱלָם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. וָכָא בְּבָרִיא לֹו שֶׁהוּא מִקְדָּשׁ וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכא בבריא לו. כלומר והכא נמי אם בריא לו שהוא מקדש ונעלמה ממנו טומאה והוא ידע בה בתחילה ועכשיו שנעלמה ממנו ונכנס למקדש אבל זה לא ידע מעולם מקום המקדש ולא קרינן בי' נעלם ממנו מקדש שהרי לא ידע בו כלל ואע''פ שידע שיש מקדש בעולם כיון שלא ידע מקום מקדש גופיה לא הוי ידיעה בתחילה:

אלא כי אנן קיימין. כלומר אבל הכא כי אמרינן דחייב בהעלם מקדש או' בהעלם טומאה דוקא אם ידע בהן בתחילה הוא דאמרי' כגון אם בריא לו שטמא הוא ונעלם ממנו מקדש והיינו שידע בו בתחילה ועכשיו הוא שנעלם ממנו ומחמת כן נכנס למקדש:

כן אנו אומרים. ר' יוסי מתמה על הא דבעי רב חסדא למימר דכיון שידע שיש מקדש בעולם איכא לספוקי דהויא כידיעה בתחילה דהא ליתא דעד כאן אמרינן לעיל גבי טומאה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאמר ספק ידיעה כידיעה ואם היה יודע שיש טומאה בעולם אלא שנעלם ממנו אם חייבין עליה קרבן לא כל שכן שתהא ידיעה שהרי ידע שטמא ודאי ואם כן התם היינו טעמא שידע מן הטומאה גופה:

נכנס למקדש כסבור כנסת. שנעלם ממנו מקום מקדש וכסבו' שהוא בית הכנסת מהו מי אמרינן כיון שידע שיש מקדש בעולם הוי ליה ידיעה בתחיל' או דילמא כיון דלא ידע מקום מקדש העלמה בתחילה היא ואין כאן ידיעה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source